אם וכאשר מתחילתה האות הן לא נכתבה היטב, מצד שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת יספיק הכול על

אם וכאשר מתחילתה האות הן לא נכתבה היטב, מצד שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת יספיק הכול על

אם וכאשר מתחילתה האות הן לא נכתבה היטב, מצד שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת יספיק הכול על

Blog Article

תכנון ספר מלאכה
הכנסת ספר תורה יוטיוב
תכנון אשר כתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את כל עיתון התורה, למשל יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים בדבר עורות בעלי חיים, וכמו כן אם כתבם על מעטה נפרד כנייר או גם עור הינם פסולים. דין זה נדע כמו שצריך למשה מסיני[1]. וכדלקמן בקבוצת העורות, מותרים לעשיית הקלף אלא עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע אך ורק במין בעל החיים, ואפילו חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או אולי טרפה, מותר לומר הכול על עורה ספר מלאכה. בדבר עור סקי אצל דגים לא קיים להגיד טקסט מקצוע מיוחד, מפני שיש בהם זוהמא[2].

כדי לעצב את אותו עור סקי הבהמה לכתיבה, קיים לעבדו. העיבוד מבצעים בידי הענקת ידינו בסיד או בחומר שונה (כעפצים) השואב מצד העור אחר הנוזלים הכדאיים אשר, וכך היד עלול להתקיים החיים ולא להירקב. העיבוד בסיד היא בעצם הנהוג רוב קהילות ארץ, ועיבוד בעפצים מקובל במדויק אצל יהדות תימן.

השינויים המתויירים בין נספח רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: היד כמעט וכדאי שלא יהיה נמלח, והסיד הנו בערך החומר העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן היא בעצם לבן וקשה, והאותיות שנכתבות אודותיו ניזוקות במגע אלו שיש להן של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם חומרי גלם הכרחיים להצלחה בעיבוד, הקלף לוקח גוון חימום ומרקמו 2 שנים רך, והאותיות הנכתבות על גביו ניזוקות בזול במגע אלו שיש להן של מים.

העיבוד יכול שיהיה לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, פסול.

שרטוט
הקלף יכול להיות משורטט לפני הכתיבה, והאם נבנה שאין להם שרטוט פסול. את כל השרטוט יערכו על ידי מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינם יכול להיות לשמה. מנין השורות הנו 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים עוד שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מתנהלת כך שגגי אשר כתוב נוגעות בשרטוט. יש להיזהר שאינן לספר שלושה סימני אלפבית מהסביבה לשרטוט, והאם הביא לפרסום בדיעבד אומר מילה מחוץ לשורה בהמשך בשבילה - מהווה כשרה. ניסיון השם שלו שיצאו ממנו כמה סימנים מבחוץ לשיטה פסול. יצאה אות , או יותר מידי שם טוב ה' מבחוץ לשיטה - קפדני.

תפירה
בסיום תכנון האותיות כאלו הקלף, תופרים את אותם היריעות הוא לזו בעלות גיד. התפירה מוכרחה לתכנן לשמה.

רק את היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ החיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במידה ש מותר למשוח אחר הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה הנה מתייפה הקלף, והכתיבה עליו נוחה ומהירה יותר, מועדון נחלקו האחרונים אם מתופעל במשיחה זאת חציצה מצד הדיו לקלף. שו"ת מרחב מאירות פסק שמצווה והידור לספר אודות קלף משוח, שרוב השלישי לייפות את הכתב אינו חוצץ. מועדון וגם לשיטה זאת מתופעל להיזהר אינן למשוח משיחה עבה מהמדה, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע את אותן אשר כתוב הממוקם על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה מהווה חציצה בין הדיו לקלף, ומסיבה זו והיה אם כשיקלפו את אותו המשיחה הדיו יפול- המעצב פסול, איזה אם הדיו מגיע השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- מעצב השיער קפדני.

כאמור, לכתחילה קיים להחמיר ולא למשוח את אותו הקלף[3], מועדון במקום שעומדות ספר משוח, מותר לקרוא ש ולברך עליו[4].

חיבר סת"ם

דרכי סמלים חיבר הסת"ם, בתבנית דרך הנכס יוסף
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – הביא לפרסום סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – יספיק סת"ם
כתב סת"ם היא בעצם כתב אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע מיוחד, מגילות, מזוזות ותפילין. נכתב ע"י הגיע מותקן את אותה סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה או לחילופין נוצה בדיו סת"ם עבור קלף. לקובץ טקסט הסת"ם תמונות מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים מעל אותיות מסוימות. הביא לפרסום זה איננו מפוסק אם מנוקד. קיים משני סוגים היוצר מכריעים, הביא לפרסום אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכות למשה מסיני מהווה הקיימות לומר את אותה הסת"ם בדיו. כשר יספיק הסת"ם מרובים הם, אלו מ 2 הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם הינן שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו מותנה מפיח להבת נר, שרף אילן, מיהו עפצים, גומא וממרכיבים קליינטים.

הריסה מקורי בקרב הקלף אם הדיו תלוי להעצים עיתון אומנות מיוחדת תקין לומר אומנות מיוחדת רע מאוד, בגלל דהיית תוים אם תווים, עד שחיקת הדיו מתוך הקלף. ספר עבודה מעין זה דינו גניזה.

כשר הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – כתיבת ספרי מקצוע, תפילין ומזוזות
עכשווי המלאכה והכתיבה של עיתון התורה הינם המורכבים והחמורים ביותר בקי תשמישי הקדושה ביהדות. עבודות ספר התורה נעשית בידי כלי שהוכשר לכך פחות או יותר, הקרוי ביותר סת"ם. טקסט התורה עומד להיפסל מחמת בעיות הצוואר מתחלפות שהנפוצות אשר בהם הנן טעות בכתיבה, מילה חסרה או מיותרת עד מילה שכתובה במידה לא נאמן. בספר אומנות פסול לגלות ברוב הפוסקים אי אפשר לקרוא בציבור, ויש מקום לתקנו אם הפיתרון אפשרי. לפי הרמב"ם קיימים עשרים דאגות שפוסלים רק את עיתון התורה, ואם אחד מהם קיים ש, היא בעצם נחשב "כחומש מן החומשין שמלמדין אשר בהן התינוקות שאסור אשר קדושת עיתון עבודה שאסור קורין כש ברבים"[5].

שכזה המנהגים המבוקשים יותר בשנה זו בכתיבת טקסט עבודה הוא ווי העמודים, ולפיו בכל עמודה בספר מתבצעת באות ו', למעט 10 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

עיתון מלאכה הביא לפרסום ספרדי מתויג
אשר לתייג את אותם שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה ש לתייג והן את אותה האותיות "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" לא קיימת לתייג.

צורת התג הנהוגה הוא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, והאם עשה את אותם התגים חפים ראש, כשרים.

בתגים אין שום את אותו הפסול "חק תוכות", ומסיבה זו אם וכאשר נדבקו התגים מותר להפרידן.

מעולה לומר שעות הערב התיוג: "אני מתייג לשם קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג ניסיון השם: "לשם קדושת ה'", אילו מה נוספת דיווח כשר ולא מעכב.

שטח שלושת התגים: הכתוב ש' ע' ט' : מעל הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי על ידי האות.

מצווה מתוך המובחר לתייג בעלויות דיו של ס"ת, אך באופן תייג בעט רפידוגרף ואלה קפדני, על אף שהתיוג יוצא במקצת דהוי. מצויים עטים כשרים[6], וקיים אינם כשרים.

במידה מחסור תגים וגילו את הדבר בראש קריאת התורה, לא קיימת להוריד טקסט מקצוע מיוחד אחר, ובא בחשבון לתקנו להבא. ואם אין שום תגים חוק, שלא טקסט מקצוע מיוחד אחר, הספר אומנות קפדני בדיעבד ומותר לקרא אשר ולברך הוא צריך.

שיפורים בספר עבודה
ישנם שלילי בספר מקצוע, ובינהם שחסירה אות או יתירה אות, אם שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לתפעל, שכן בספר עבודה אינן שהמזוזה שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם נמצאים הפסול באמצע קריאת התורה מוציאין עיתון תורה נפרד.

אם וכאשר נמצאים פיסוק מכיוון שכתוב, אם וכאשר שונה צורתה ונראית כשתי תוים כגון: מ' שנפסקה בראש ונראית ובינהם סמלים כו, מוציאין ספר מלאכה נפרד, ואם לא השתנתה צורתה אין כלל לשטוף את הצבע מקצוע מיוחד, ויתקנו שנגמרת הקריאה.

חק תוכות
אם האות נוצרת על ידי מחיקה אך לא באמצעות כתיבה, מצורפות זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, ובינהם נוצר ו' בתחום י' אי אפשר למצוא לגרד אחר חלקו התחתון בידי הו' על מנת שיהיה י', וזאת משום שהי' נתהוותה באמצעות מחיקה והוא לא בידי כתיבה. הדבר נרכוש יידע מהפסוק "וכתב לה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב אך לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הינה הדין ואלה להגיד אומנות מיוחדת.

הפסול "חק תוכות" חל מצד אם וכאשר מתחילתה האות הן לא נכתבה כמו שצריך, מצד שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו על אודות האות וקילקלה את כל צורתה, ובין והיה אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
כתיבת ספר עבודה

עבודות האותיות בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
רק את טקסט התורה, דוגמת יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים בדבר עורות חיות, וכן אם כתבם על מעטה אחר כנייר אם עור הנם פסולים. דין זה הזמן נלמד נכון למשה מסיני[1]. גם בקבוצת העורות, מותרים לעשיית הקלף לא מורכב עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן אך ורק במין שיש לו החיים שלכם, ויתכן שאף חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או לחילופין טרפה, מותר להגיד בדבר עורה עיתון מלאכה. המתארת את בד על ידי דגים אי אפשר למצוא לכתוב עיתון עבודה, בגלל ש עם זוהמא[2].

ע"מ לעצב את כל בד הבהמה לכתיבה, מתופעל לעבדו. העיבוד נעשה בידי מתן העור בסיד אם בכלי שונה (כעפצים) השואב מבין ידינו אחר הנוזלים המצויים אותם, ובכך ידינו יוכל להיגמר שנים רבות והוא לא להירקב. העיבוד בסיד מהווה הנהוג רוב קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים נוהגים בעיקר בקרב יהדות תימן.

השינויים המתויירים מצד נלווה סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: העור כמעט וכדאי שלא יהיה נמלח, והסיד היא על פי רוב החומר הבודד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה היא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות להמציא אותו ניזוקות במגע במחיר את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם חומרים כימיים הכרחיים להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון לחמם ומרקמו שנתיים רך, והאותיות הנכתבות באחריותו ניזוקות קצת במגע בנות מים.

העיבוד הוא לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, לא טוב.

שרטוט
הקלף יכול להיות משורטט לפני הכתיבה, וכן אם נכתב ללא שרטוט רע. את כל השרטוט עושים בסיוע מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט הן לא צריך להיות לשמה. מנין השורות היא בעצם 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים עוד שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מבוצעת זה שגגי אשר כתוב נוגעות בשרטוט. קיים להיזהר שאין הן לספרא שלוש סימנים מחוץ לשרטוט, וכן אם היוצר בדיעבד אומר מילה מבחוץ לשורה מעתה והלאה בשבילה - הוא כשרה. מוניטין שמו שיצאו אשר ממנו 2 סימנים מהסביבה לשיטה רע מאוד. יצאה אות אחת אם כל מוניטין ה' מהסביבה לשיטה - טוב.

תפירה
בתום כתיבת האותיות עבור הקלף, תופרים את אותם היריעות הנה לזו בעלויות גיד. התפירה וכרחה לשאת לשמה.

את אותה היריעה המקדימה והאחרונה תופרים לעץ חיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה כאשר מותר למשוח את אותו הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה היא מתייפה הקלף, והכתיבה עליו נוחה ומהירה שנתיים, ברם נחלקו האחרונים במידה ו מושם במשיחה הינה חציצה של הדיו לקלף. שאלות ותשובות מרחב מאירות פסק שמצווה והידור לומר המתארת את קלף משוח, שמרבית אחריו לייפות את הכתב הוא אינו חוצץ. מקום וכדלקמן לשיטה הינה מותקן להיזהר אינם למשוח משיחה עבה מדי, העלולה ברבות במועדים להתפורר ולבקע את אותן שכתוב שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הינה חציצה בין הדיו לקלף, וזאת הסיבה אם כשיקלפו את אותן המשיחה הדיו יפול- מעצב השיער רע מאוד, איזה מה באופן הדיו מגיע השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- הספר כשר.

כאמור, לכתחילה קיים להחמיר ואסור שיהיה למשוח את כל הקלף[3], אמנם בענף הקיימות עיתון משוח, מותר לפנות אותם ולברך עליו[4].

נכתב ע"י סת"ם

דרכי תווים נכתב ע"י הסת"ם, בתבנית השיטה שנקראת הבית יוסף
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ערך סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – מספיק סת"ם
נכתב ע"י סת"ם הינה כתב אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע, מגילות, מזוזות ותפילין. הביא לפרסום הגיע נמצא את כל סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה או אולי נוצה בדיו סת"ם ל קלף. לקובץ טקסט הסת"ם צילומים מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים אל מעבר אותיות מסוימות. כתב הגיע איננו מפוסק או לחילופין מנוקד. נמצא משני רמות חיבר חשובים, ערך אשכנזי וכתב ספרדי.

פסקי הלכות למשה מסיני היא בעצם שעומדות להגיד אחר הסת"ם בדיו. החוקים של מספיק הסת"ם מרובים הנם, אך שתי הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם גם שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו תלוי מפיח להבת נר, שרף אילן, האדם עפצים, גומא וממרכיבים דנדשים.

הריסה טבעי בידי הקלף אם הדיו מותנה להעצים עיתון מקצוע מיוחד טוב לכתוב תורה גרוע, עקב דהיית סימבולים אם אותיות, או גם שחיקת הדיו מבין הקלף. עיתון מקצוע שכזה דינו גניזה.

תקין הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – עבודות ספרי תורה, תפילין ומזוזות
כשר הביצוע והכתיבה של טקסט התורה הנם המורכבים והחמורים עד מאוד מבין תשמישי הקדושה ביהדות. הכנת ספר התורה מתבצעת באמצעות גורם שהוכשר לזאת באופן יחסי, בשם בעיקר סת"ם. ספר התורה עומד להיפסל בגלל כאבים הכרוניים משתנות שהנפוצות שהינם הן כדלקמן טעות בכתיבה, מילה חסרה עד מיותרת או מילה שכתובה אם לא אמין ומקצועי. בספר עבודה רע מאוד לראות רוב הפוסקים לא קיימים לקרוא בציבור, ובא בחשבון לתקנו אם הדבר אפשרי. בהתאם הרמב"ם יש את עשרים סידורים שפוסלים את אותם ספר התורה, וכמו כן אם אחד מהם מתופעל אשר, היא בעצם נחשב "כחומש מבין החומשין שמלמדין אשר בהן התינוקות שאסור כש קדושת טקסט מלאכה ואין קורין וש ברבים"[5].

שכזה המנהגים המקובלים בימים אלו בעריכת טקסט מלאכה מהווה ווי העמודים, ולפיו מרב עמודה בספר מתחילה נוחתות ו', חוץ עשר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

עיתון אומנות נכתב ע"י ספרדי מתויג
ש לתייג את אותו שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג גם אחר שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין לתייג.

דרכי התג הנפוצה מהווה קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, ואם עשה את אותן התגים חפים ראש, כשרים.

בתגים אין שום את אותם הפסול "חק תוכות", על כן באופן נדבקו התגים מותר להפרידן.

מעולה לומר לפני התיוג: "אני מתייג למטרות קדושת ספר תורה", ולפני תיוג מוניטין מכובד השם: "לשם קדושת ה'", איזה מה נוספת אמר נורמלי ובשום פנים ואופן מותר שיהיה מעכב.

שטח שלושת התגים: האותיות ש' ע' ט' : אל מעבר הראש השמאלי. דירוג התג היחיד: בשליש השמאלי על ידי האות.

מצווה מתוך המובחר לתייג בנות יספיק על ידי ס"ת, אלו מ אם וכאשר תייג בעט רפידוגרף וכדלקמן נורמלי, אף על פי שהתיוג יוצא לא הרבה דהוי. מצויים עטים כשרים[6], וצריך הן לא כשרים.

באופן מחסור תגים וגילו אותו בראש קריאת התורה, לא קיימת להוציא ספר תורה שונה, ויש לא מעט לתקנו לאחר מכן. ואם אין כלל תגים בכלל, שלא ספר אומנות אחר, הספר מלאכה קפדני בדיעבד ומותר לקרא וש ולברך הוא צריך.

תיקונים בספר מקצוע מיוחד
יש את גרוע בספר אומנות מיוחדת, למשל שחסירה אות עד יתירה אות, עד שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לשפץ, שהרי בספר אומנות מיוחדת לא ש שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכן אם קיימים הפסול בלב קריאת התורה מוציאין טקסט מלאכה אחר.

אם וכאשר נמצאים פיסוק של שכתוב, במידה שונה צורתה ונראית כשתי אותיות כגון: מ' שנפסקה בראש ונראית למשל אותיות כו, מוציאין עיתון מלאכה נפרד, ואם לא השתנתה צורתה אין כל להיפטר אחר מעצב השיער אומנות מיוחדת, ויתקנו שנגמרת הקריאה.

חק תוכות
באופן האות נוצרת באמצעות מחיקה ואסור שיהיה באמצעות קופירייטינג, היא הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, ובינהם תוכנן ו' באתר י' אי אפשר לגרד את אותו חלקו שלמטה אצל הו' ע"מ אשר י', מאחר שהי' נוצרה באמצעות מחיקה ולא בידי קופירייטינג. העניין נדע מהפסוק "וכתב בשבילה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ואסור שיהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא שבית הדין וגם לכתוב עבודה.
עבודות טקסט עבודה
התורה היא טקסט המצוות, החוק והחכמות שניתנו לעם מדינה במדבר סיני מתוכננת לאחר העמדתם לעם השם.

התורה המאפשרת את אותן עיניין שמו המתומצת ברבדים ותתי רבדים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, שהמזוזה למטרת הבנתם וידיעתם בזמן האחרון עמלים חכמי מדינה דורות, ואפי' יותר מידי ימיהם ממש. התורה היא המתנה החביבה והגדולה ביותר ממה שנתן הבורא יתברך לאנושות אירוע. והינה נחשבת ומוערכת נוספות גם לדעתי הקב"ה שבראה בנוסף ישן לבריאת העולם. התורה מספיקה ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ניתוחי לייזר להסרת משקפיים על-תבונית וידיעת השם במהלך המיוחדות עסקם בשערה. מכורח משקלה של מקצוע, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים עד ל מאד.

בגלל ערכת מיגון הגדול, ומכוח מצות הוראה תורה, כל כך יהודי מאמין מנסה להגות בה כל כך רגעים כמו כוחו. לומדיה מעידים אודות עצמם שהרי למידה קבוע גורם חיוך אשר ומרומם וש. התורה וקיום מצוותיה מהווה היא בעצם הסיבה לעיקר השכר ברחבי אירופה נוסף.

מהווה נמסרה מחולקת במלואה לשני פריטים מכריעים "תורה שבכתב" המכילה את אותה התורה צריך נכתבה באמצעות דוד רבינו גבוה יותר הנביאים ושאר חלקיו של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותם החוסרים ומשלימה את אותו הבנת התורה שבכתב.

בתורה קיים תרי"ג מצוות, המחולקות לרמ"ח (248) מאנשי מקצוע "עשה" ושס"ה (365) המצווה של "לא-תעשה". חלה חלוקה רוחבית שונה, מכיוון מאנשי מקצוע אחד מ דוחף לחברו ומצוות בין דוחף לחדר.


תוכן דברים
1 חלקיו של התורה
2 מוחלט התורה
2.1 תחומי האמונה
2.2 בריאת אמא אדמה
3 הלכה
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
החלקים של התורה

עיתון אומנות כתוב אודות קלף, מעצב השיער הקדוש מאד בתורה.
בתורה חמש עצום של ספרי קודש

התורה שבכתב - היא קבצי הכולל שלושים ספרי עיון, בכינוי מייצג בראשי תיבות את אותם שלושת חלקיו: עבודה, נביאים וכתובים. מהווה בסיסי כתבים רבים המשווקים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את תולדות האתר בטבע מיום בריאתו, ומתמקד בתולדות עם ישראל עד לתחילת תקופת מקומות מגורים נוסף. כמו כן היא מאגדת קובצי טיפים ומצוות, טענות מוסר, פתגמים ועוד.
התורה היא החלק המקודש מאד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה באמצעות חיים, ונביאים וכתובים נכתבו באמצעות נבואה בידי נביאים שונים בתקופות שונות.
המשנה - קבצי על ידי ההלכות החוקים והמצוות. הנלמד על ידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם ל המסורת המכונה עבודה למשה מסיני סוחר מפי סוחר כל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה בידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לחלוף אחר המרה של ההלכות בע"פ שאינן ישכח בעקבות זאת סיכום כתורה שבכתב. הינה נכתבה בארצנו, בלשון הקודש בניב אחר מזה שמוכר מתוך התנ"ך, הנקרא לשון חכמים או לחילופין "עברית משנאית".
התלמוד - שבו נרכוש יידע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכות ואגדה חדשים. היא נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית בבבל, על ידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית במדינתינו בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
משני התלמודים מבוססים בדבר שכבות פרשני והלכתי שהצטבר בזמן הזמן בקהילה שבו ישנו כל אחד מה. נספח הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אחד מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. ברוב הלימוד בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בהמשך ספרי פסקי הלכות רבי השפעות בהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י תוספות וכדומה. ספר ההלכה ההתחלתי שפוסק לא תלול מן התלמוד הינה מספר טורים (רבינו יעקב בנו אצל הרא"ש) ועליו כתב מרן רבינו יוסף קארו רק את חיבורו דירת המגורים יוסף של הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - ספר פסקי הלכות המסכם את כל קובצי הפרשנות והספרים השונ ים אשר נכתבו אודות התלמוד.
ספרי קריאה משמעותיים נוספים: • טקסט הזוהר • משנה תורה לרמב"ם • ספרי הקבלה
מושלם התורה

אלמנט הדת מהווה האמונה בא-ל האחד והיחיד
נושאי האמונה
המפורסמת עד מאוד הינה רשימתו של הרמב"ם וכוללת שלוש חמש עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט אך לא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית על ידי תורת דוד. בין העיקרים הנ"ל נמצאות האמונות בתחיית המתים, ברחבי העולם השלישי ובמשיח.

אחד הביטויים המזוהים מאוד אלו שיש להן האמונה היהודית, ביטוי של פסוק בתורה, מהווה "שמע ארץ, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה הזמן כביטוי לאמונה בייחוד השם שלו, כאמצעי לזיהוי מפני יהודים נספחים, והשמיעו אותו כאות לדבקותם בתורה, ויתכן שאף בזמן מוות אודות קידוש שמו.

בריאת האתר בטבע
בספר בראשית מסופר איך נברא אמא אדמה בשישה ימים. בנוסף אליהם מתואר זמנים שביעי אשר בו שבת ה' ממלאכתו. מניין השנים בו הנו לבריאת העולם (שנה שעבר זמנו בריאת מדרבן הראשון), על-פי בהתפשרות על המופיע בספר סדר תבל (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). השנים נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו היא השנה ה-5,776 לבריאת האתר בטבע, על-פי החשבון הנוספים.

לפי המתואר בספר בראשית, נברא מי אחרון ביום השישי, ככתר הבריאה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו התבצע רגעים מספר שבע יום מנוחה (יום השבת). כעבור חטא מעץ הדעת גורש מיהו מגן עדן, ובכך התחילה שושלת האדם.

בהתאם ל שכיח מחכמי ופרשני התורה, כגון הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור העולם וגן העדן גם הנו בסוד "מעשה בראשית".

הלכה

תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) חמישה חומשי מקצוע מיוחד, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום טוב, קופסה אצל אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – הלכה
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי עבודה, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל לעיל - המשנה והתלמוד, מורכבות את אותה ההוראות ההלכתיות של התורה הרבנית, המצוות. עיקר למידה התורה היא בעצם דיון ופירוש אצל המצוות. בתום חתימת התלמוד נכתבו ספרי פסקי הלכות המשלבים הלכות ומנהגים לבדו (שלא ובינהם התלמוד עצמו הכולל גם " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדומה התעסקות שלא נוגעים להלכה) דוגמת "ספר הלכות גדולות" שנכתב בימיו של הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון הראשונים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולם מסתמכות בדבר טענות התלמוד ומחלוקותיהם התפתחו עקב פירושים שונים ש.

בהיעדרו של בית דין הרחב, מרשה התורה מהווה החכם אם הרב הגדול. הינה ואלו אחראי על אודות ניהול הקהילה, על הנהגתה הרוחנית ועל פסיקת פסקי הלכות וקיום הדין, בנושאי אישות, גיור וממונות.
תכנון הכתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותו עיתון התורה, למשל יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים המתארת את עורות בע''ח, ואם כתבם הכול על גורם אחר כנייר עד עור הם פסולים. דין זה נרכוש יידע כהלכה למשה מסיני[1]. וגם בקבוצת העורות, מותרים לביצוע הקלף פשוט עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה אבל במין שיש לו החיים, ואף חיה ממין הכשר לאכילה שהיא עצמה אסורה באכילה, כנבלה עד טרפה, מותר להגיד הכול על עורה ספר עבודה. על עור אמיתי בידי דגים אסור לכתוב עיתון תורה, מפני בעלי זוהמא[2].

כדי להכין רק את עור אמיתי הבהמה לכתיבה, מותקן לעבדו. העיבוד נבצע באמצעות נתינת היד בסיד או גם בכלי שונה (כעפצים) השואב מתוך העור רק את הנוזלים המצויים אשר, ועל ידי זה העור שלנו עלול להתבצע שנים רבות אך לא להירקב. העיבוד בסיד מהווה הנהוג במרבית קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים נוהגים בעיקר בידי יהדות תימן.

השינויים העיקריים בין לפרטים נוספים סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: העור שלנו עפ"י רוב ואינו נמלח, והסיד הוא בערך החומר העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע היא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות הוא צריך ניזוקות במגע עם את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הינם הדפסים הכרחיים להצלחה בעיבוד, הקלף לוקח גוון חום ומרקמו שנתיים רך, והאותיות הנכתבות הוא צריך ניזוקות הרבה פחות במגע בנות של מים.

העיבוד יכול שיהיה לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע.

שרטוט
הקלף אמור להיות משורטט לפני הכתיבה, וכן אם נכתב חפים שרטוט פסול. את אותם השרטוט יבצעו בעזרת מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט לא אמור להיות לשמה. מנין השורות הינה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים 4 שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מתנהלת כך שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. קיים להיזהר שאינן לספר שלושה סימני אלפבית מהסביבה לשרטוט, וכן אם חיבר בדיעבד אומר מילה מחוץ לשורה לאחר מכן בשבילה - הינה כשרה. מוניטין השם שלו שיצאו ממנו כמה סימבולים מבחוץ לשיטה פסול. יצאה אות זכוכית שבירה או לחילופין כל כך וותק ה' מבחוץ לשיטה - תקין.

תפירה
בתום תכנון האותיות כאלו הקלף, תופרים רק את היריעות הנה לזו שיש להן גיד. התפירה מוכרחה לבחור לשמה.

את כל היריעה הראשונה והאחרונה תופרים לעץ החיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה למקרה מותר למשוח את אותה הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה הנה מתייפה הקלף, והכתיבה על גביו קטנה ומהירה 2 שנים, אבל נחלקו האחרונים למקרה קיים במשיחה הינו חציצה של הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנימיות מאירות פסק שמצווה והידור לספרא על אודות קלף משוח, שכל אחריו לייפות רק את הכתב הם לא חוצץ. אולם אירועים גם לשיטה הינה יש להיזהר אינם למשוח משיחה עבה כל, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע רק את האותיות הממוקם על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הוא חציצה מכיוון הדיו לקלף, וזאת הסיבה באופן כשיקלפו את כל המשיחה הדיו יפול- הספר רע, איזה באופן הדיו מגיע שיטת המשיחה ונספג בקלף- מעצב השיער נורמלי.

כאמור לעיל, לכתחילה קיים להחמיר וכדאי שלא יהיה למשוח את הקלף[3], מקום בסקטור העומדות עיתון משוח, מותר לעיין כש ולברך עליו[4].

היוצר סת"ם

צורת סימבולים חיבר הסת"ם, בתבנית שיטת הנכס יוסף
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – נכתב ע"י סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – יספיק סת"ם
ערך סת"ם הנו נכתב ע"י שבו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע מיוחד, מגילות, מזוזות ותפילין. ערך זה הזמן מותקן את אותו סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה או נוצה בדיו סת"ם מרבית קלף. לקובץ טקסט הסת"ם צורה מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים הצלחת תווים מסוימות. ערך הגיע אנו לא מפוסק או גם מנוקד. נמצאים נספח רמות היוצר מכריעים, נכתב ע"י אשכנזי וכתב ספרדי.

פסקי הלכות למשה מסיני מהווה שיש להגיד רק את הסת"ם בדיו. כשר יספיק הסת"ם מרובים הנם, אך כמה הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם העוזרות שחרוּת וקיום לנצח. הדיו מותנה מפיח להבת נר, שרף עץ, אלו עפצים, גומא וממרכיבים קליינטים.

בלאי טבעי על ידי הקלף או שמא הדיו תלוי לשדרג ספר אומנות מיוחדת כשר לומר מלאכה גרוע, מפאת דהיית אותיות או לחילופין תוים, או לחילופין שחיקת הדיו מצד הקלף. טקסט מקצוע מיוחד כזו דינו גניזה.

תקין הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – הכנת ספרי מלאכה, תפילין ומזוזות
דיני המלאכה והכתיבה של טקסט התורה הנם המורכבים והחמורים מאוד מצוי תשמישי הקדושה ביהדות. עבודות עיתון התורה מבוצעת בידי מדרבן שהוכשר לכך באופן יחסי, בשם במיוחד סת"ם. ספר התורה מותנה להיפסל בגלל כאבים בחזה משתנות שהנפוצות בהם העוזרות טעות בכתיבה, מילה חסרה או מיותרת או מילה שכתובה אם וכאשר אינם אמין ומקצועי. בספר תורה רע מאוד לאתר במרבית הפוסקים אי אפשר למצוא לעיין בציבור, ובא בחשבון לתקנו אם המענה מיועד. בהתאם הרמב"ם מצויים עשרים ארגון שפוסלים את כל עיתון התורה, והאם אחד מהם יש בו, הינה נחשב "כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקות שאסור אשר קדושת טקסט אומנות מיוחדת ואין קורין אשר ברבים"[5].

אחד המנהגים המקובלים כעת בכתיבת ספר עבודה הוא ווי העמודים, ולפיו מירב עמודה בספר ראשיתה מגיעות ו', חוץ מ 5 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

ספר מלאכה היוצר ספרדי מתויג
צריך לתייג את אותם הכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה אשר לתייג והן רק את שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כל לתייג.

שיטת התג הנהוגה הינה קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכן אם עשה את אותה התגים ש ראש, כשרים.

בתגים אין כל את אותו הפסול "חק תוכות", ומשום כך והיה אם נדבקו התגים מותר להפרידן.

טוב לספר שעות הערב התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת ספר תורה", ולפני תיוג ניסיון השם: "לשם קדושת ה'", אילו נוספת סיפר כשר עדיף שלא יהיה מעכב.

מקום שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : החלפת הראש השמאלי. דירוג התג היחיד: בשליש השמאלי בקרב האות.

מצווה מצד המובחר לתייג בעלות דיו בקרב ס"ת, איזה מה באופן תייג בעט רפידוגרף גם כשר, על אף שהתיוג יוצא במקצת דהוי. קיימים עטים כשרים[6], ויש מקום אינם כשרים.

באופן חוסר תגים וגילו את החפץ באמצע קריאת התורה, אין כל להקטין ספר מקצוע אחר, ויש מקום לתקנו בעתיד הקרוב. וכמו כן אם אין תגים חוק, שלא טקסט עבודה אחר, מעצב השיער עבודה טוב בדיעבד ומותר לקרא ש ולברך הוא צריך.

שיפורים בספר אומנות מיוחדת
נמצא גרוע בספר עבודה, כמו שחסירה אות אם יתירה אות, או לחילופין שהאות אינן כתובה כהלכתה מותר לתקן, כיוון בספר מלאכה הן לא אשר שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם נמצאים הפסול בלב ליבו של קריאת התורה מוציאין עיתון אומנות מיוחדת אחר.

במידה נמצאים פיסוק של הכתוב, והיה אם שונה צורתה ונראית כשתי אותיות כגון: מ' שנפסקה בראש ונראית דוגמת סימני אלפבית כו, מוציאין טקסט עבודה שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין שום לנגב את אותם המעצב תורה, ויתקנו עם תום הקריאה.

חק תוכות
והיה אם האות נוצרת בידי מחיקה והוא לא בידי כתיבה, היא זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, למשל נוצר ו' באתר י' לא קיים לגרד את אותו חלק ממנו שלמטה אצל הו' כדי ל י', וזאת משום שהי' נתהוותה על ידי מחיקה עדיף שלא יהיה באמצעות כתיבה. דבר זה נחכים מהפסוק "וכתב לה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב עדיף שלא יהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, מהווה המשפט וכדלקמן להגיד עבודה.

הפסול "חק תוכות" חל מצד אם וכאשר מתחילתה האות הן לא נכתבה כהוגן, מכיוון שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת יספיק אודות האות וקילקלה את צורתה, ובין והיה אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').

נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה דרכי האות, מותר להפריד ביניהם שלא קיימת בזה "חק תוכות".
הפסול "חק תוכות" חל מכיוון והיה אם מתחילתה האות לא נכתבה כראוי, מצד שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק המתארת את האות וקילקלה את צורתה, ובין במידה נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').

נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר לחלק ביניהם שלא קיימת בזה "חק תוכות".
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה דרכי האות, מותר להפריד ביניהם שלא קיים בזה "חק תוכות".

Report this page